כשעמר החליט לפני 15 שנים שהוא יוצא לטרק יחד עם אבא שלו הוא גם החליט שהוא הולך להתעלם מכל העובדות שעל פיהן התכנית שלו היא לא טובה ולא אפשרית. כך, שכנגד הסיכויים, הם סיימו חודש של מסע מאתגר בהרים בטורקיה לאורך הדרך הליקית. לטובת המסע הזה הם אספו את האנשים הנכונים (34 חברים שהצטרפו אליהם לאורך הדרך) ופיתחו את הכלים הנכונים (הטרקר, שהוא כסא גלגלים מותאם לשטח שאינו מונגש) ומה עמר גילה בסוף המסע? שלושה דברים - הראשון - הם יצרו מוצר מדהים. הטרקר, שהם חששו שיתפרק כבר ביום הראשון, החזיק למעשה לאורך כל המסע ועמד בטלטלות ומכשולים שהם לא האמינו שיעמוד בהם. השני - שמוליק עבר תהליך משמעותי עם עצמו. תהליך של יציאה מאזור הנוחות ושל השלמה עם היכולות והמוגבלויות שלו, 35 שנים לאחר הפציעה. השלישי - התהליך שהחברים עברו. 34 חברים הגיעו כדי לעזור, הגיעו בתפיסה של מעשה טוב עבור אדם אחר. הם כולם למדו על עצמם, עברו תהליכים פורצי דרך, ויצאו משם אנשים אחרים, טובים יותר חזקים יותר ומסוגלים יותר. כשעמר ראה את שלושת הדברים האלה קורים, כבר לא היה ספק, והוא התחיל להקים את פאראטרק. הדרך (של כולנו) היא אף פעם לא קלה. תמיד נתקלים בקשיים ואתגרים בלתי צפויים. אנחנו מאמינים, ומקבלים לכך הוכחות שוב ושוב, שעם הכלים הנכונים והאנשים הנכונים, כל מכשול ניתן לפתרון.