הטיול השנתי הראשון של יונתן
ראיון עם מנדי דוידוביץ, אביו של יונתן. יונתן בן ה-10 הוא תלמיד כיתה ה' בביה"ס האלה במושב "נחושה". השבוע הוא יצא בפעם הראשונה לטיול שנתי יחד עם חבריו לספסל הלימודים. את מנדי תפסנו לשיחה אחרי הטיול השנתי, אמנם הוא לא היה שם פיזית אבל את ההתרגשות מהאירוע שמנו בקולו מבעד לטלפון.
אז מנדי, בוא תספר לנו קצת על יונתן
יונתן הוא ילד בן 10, הוא נולד עם שיתוק מוחין. מכל הבחינות הוא ילד נורמטיבי לחלוטין למעט המגבלה הפיזית. הוא הולך לעיתים עם הליכון או קביים לפי הצורך אך זה הכל. מבחינת יונתן מדובר בטיול שנתי ראשון. אנחנו חזרנו משליחות של שלוש שנים בבריסל שם יונתן היה בבית ספר בינלאומי והטיולים שלהם היו עירוניים ולא Hiking כמו בישראל.
אז איך שמעתם על פאראטרק
הקטע הוא שלא היינו מודעים לפאראטרק עד לפני שבועיים. יונתן הוא חניך בבני עקיבא ויצא לטיול האחרון של התנועה. רק בדיעבד גילינו שאתם גם לקחתם חלק בטיול הזה. אני ניסיתי ללוות אותו וזה הרבה יותר מסובך, זה היה מאוד מקל אם היינו מכירים אתכם לפני... אז בית הספר הציע לי לדבר אתכם לפני שבועיים, דיברתי עם עומר והוא גרם לזה לצאת לפועל. ראוי לציין כי בית הספר הוא זה שיזם את החיבור עם פאראטרק והוא זה שאחראי על כל הפרויקט המדהים שיצא לפועל.
אז מה ההתרשמות שלך מהטיול?
אמנם לא הצטרפתי לטיול אז ההתרשמות שלי אינה מגוף ראשון, אך אני יכול להבין קצת מיונתן, מהתמנות והסרטונים ובעיקר אני רוצה לדבר על עצם העניין. אני כל כך שמח שיש את פאראטרק שמאפשרת לילדים להיות חלק מכולם. זה מבחינתי הדבר הכי חשוב, יותר חשוב מהתרשמות מהטיול הזה ספציפי. כמובן שעצם הטיול עצמו הוא מאוד חוויתי וכיף והכל אך הדבר החשוב הוא העניין כי במשך הימים האלה יונתן היה אחד מכולם, לא שונה, לא מוותרים לו או בגלל המגבלה שלו. עצם זה שאתם מאפשרים את זה, זה הדבר הגדול. דבר פשוט גדול.
איך יונתן והחברים הסתדרו בטיול?
היופי עם ילדים שהם אמתיים. הם מקבלים אותו כפי שהוא ולא מרגישים שזה עוול או מגבלה. את הטיול הזה לא חשבנו שזה אפשרי שיונתן יעשה לפני שהכרנו אתכם, אמנם הוא לא עשה את כל המסלול אך גם לעשות אחוז נכבד ממנו זה משהו.
בכללי אנחנו מאוד מרוצים מהטיול, כתבתי את זה גם לתום ונדב מהצוות של פאראטרק. אני התרשמתי שאחד הדברים היותר חשובים זה הנושא של הבטיחות. כלומר מצד אחד לא נמנעים מלעשות דברים ומצד שני לא עושים דברים בכל מחיר. אני מניח שזה מהניסיון שלכם למצוא את האיזון המתאים בין השתתפות של הילד לבין סכנות של הטבע.
אני מניח ומקווה שיהיו לנו עוד שיתופי פעולה אתכם בעתיד. אני לא יכול לראות סיבה שלא. ממש לא.
דבר אחרון לפני סיום, איך אתה מרגיש לראות את הבן שלך על הטרקר?
אחד הדברים שמאוד מוצא חן בעייני בגישה שלכם היא שאתם שקופים. זה טוב בעייני שאתם לא עושים מזה עניין. הרעיון שהילד יהיה עם החברים שלו כמו כולם. והטרקר תפקידו להיות "הרגליים החלופיות שלו" בוא נקרא לזה. וזאת הגישה הנכונה בעייני. זה אחד הסיבות שאני לא השתתפתי בטיול. חשוב לי שהילד יהיה עצמאי ולא תלוי. כמה שיותר מוצא את העצמאות שלו ופחות עם ההורים. אני חושב שזה נכון שאתם באים ולא דווקא ההורים. אמנם אני לא פסיכולוג ואין לי ידע אקדמי בנושא אך מהכרות שלי עם הבן שלי, זה מוכיח את עצמו.
(התמונות בחסות צוות פאראטרק)
